"מש"ק ממטרות" או "ככה לא בונים ארגון"
לחלק טייטלים רק כי קשה לכם להגיד "לא" - זו לא תוכנית לשימור עובדים. זו התחלה של בעיה ארגונית. אני רואה את זה שוב ושוב בחברות בצמיחה. החברה גדלה.יש יותר עובדים.יותר לחץ.ופתאום מגיע הרגע שבו עובד נכנס למשרד ואומר: "אני כבר מזמן עושה מעבר לתפקיד שלי." "אני רוצה להתקדם." "אני חושב שמגיע לי טייטל." והמנכ"ל? במקום לעצור ולשאול מה נכון לארגון, הוא שואל את עצמו: "מה יקרה אם הוא יעזוב?" ואז מתחיל פסטיבל הטייטלים. Head of...Director of...VP של משהו שאף אחד לא באמת יודע להגדיר... לרגע
כשהארגון גדל, "לסמוך על כולם" זו לא אסטרטגיה ניהולית. זו תפילה.
"ארגון שטוח" זו מילה יפה לכאוס שעוד לא התפוצץ. בהתחלה זה נראה מקסים. כולם חברים, עובדים "מהבטן", מלא רצון טוב. החלטות מתקבלות תוך כדי הליכה למכונת קפה. אבל אז העסק גדל. ופתאום, לעבוד "מהבטן" אומר ששניים עובדים על אותה משימה בלי לדעת אחד מהשני. או גרוע מזה - משימה קריטית פשוט לא נעשית, כי כל אחד היה בטוח שהשני מטפל בזה. לקוח פוטנציאלי נופל בין הכיסאות, והבלאגן חוגג. ואז המנכ"ל מתקשר אליי. "דנה, יש פה בלאגן. אי אפשר להמשיך ככה." אבל כשאני מתחילה לעשות סדר, מתחיל הבכי. העובדים ה